גשם גשם

שבועיים וחצי אני פה, ולא תפס אותי הגשם פעם אחת.
טוב, עד היום. לאחר יום שלם של הליכה על נייר מגבת דחוף בנעליים (החלפתי כל 20 דקות בהתחלה, אח"כ זה נרגע) החלטתי לא עוד! תפסתי טרמפ לבוסטון לקחת את התיק אופניים/גב החדש שלי, של knog (אחלה תיק, אבל נראה לי שלקחתי את האחד בלי ה-universal joint בטעות), יחד עם בחור שעובד קיץ בחברה שהייתי בה – סטודנט ב-MIT, גר באחד מה-fraternities ה-alpha kappa phi gamma האמריקקים האלה. לא ברור. את הדרך חזרה לעומת זאת – התחלתי ב-subway. מאוד התלהבתי פה מהאופניים התחבורה ציבורית שבוע שעבר. אבל – תמיד טוב שיש אופניים מתקפלים. כי מה שלא שמתי לב, זה שב-green line של התחתית, אסור אופניים! אבל, ברגע שקיפלתי – בלי להכניס לתיק, או לקפל עד הסוף כולל הורדת גלגל וכסא – סתם, קיפלתי את ה- montague באמצע – השומר,שלפני רגע הוריד אותי מהרכבת, אמר – let him on – he got it folded! – אך. הלואי אצלנו. הייתי צריך פעם לריב בתחנת הרכבת בית יהושוע עם הפקח, כי הכידון בצבץ החוצה מהשק בד שעוטף אותם. בצבץ! כל כך התעצבנתי אז, שבסוף נסעתי הביתה על האופניים. ויוה לה פרנס! אה, ארה"ב!

על אודות חנן

טיסנאי (חופשיים) שעשה הסבה תחביבית לטורבינות רוח קטנות אחרי הצבא (2001). בוגר הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון (2006), ומכון ויצמן (Msc אנרגיה סולארית וארוסולים 2010), עוסק ועסק בתחום אנרגיית הרוח (בונה טורבינות רוח מ-2001) , אנרגיה סולארית (PV ותרמית), אופניים חשמליים (עוסק בתחום מ-2005) ואנרגיות מתחדשות בכלל. נכון ל-2011 - עושה דוקטורט בטכניון, בנושא "מיקום אופטימאלי של טורבינות רוח באזור הררי".
פורסם בקטגוריה אוויר לנשימה, טיולים, ללא שיוך, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.