רשמיי מכנס אילת אילות 2011 – חלק שני

רוח רוח, עד לאן תלך לנוח. או משהו דומה. לא תלך לאילת בכל מקרה. אין חדש ממשרד הפנים לגבי מתווה להיתרי בניה עבור טורבינות קטנות וקהילתיות. ולמה שיהיה? חוסר מידע, חוסר אכפתיות והשלת אחריות מלווה אותנו בשנתיים שעברו מאז התעריף הירוק לטורבינות רוח קטנות. “למה הרשות לא התייעצה ועדכנה את משרד הפנים לפני שהוציאה את התעריפים?” , “למה לא ניתן לנו זמן להתכונן?”, “עכשיו כל היזמים נושפים לנו בצואר ולא נותנים זמן להכין הנחיות מסודרות!”. (כמעט) הכל נכון. עצוב באמת שבממשלתנו יד שמאל לא מדברת עם רגל ימין. אבל – מה בעצם חדש במדע?! בואו נהיה רציניים בבקשה. אוטוטו שנתיים לתעריף. שנתיים! כמה זמן צריך בשביל להחליט על מתווה כזה? יש לכם עבודות שנעשו בעולם. יש לכם גופים אחרים שהתחבטו עם שאלות דומות. לא צריך להמציא את הגלגל מחדש.
טורבינות רוח קטנות וקהילתיות הם מקורות חשמל מתחדש ונקי שאינן הורגות ציפורים, אינן פולטות גזי חממה, ועוזרות לעמוד ביעדי ייצור חשמל מתחדש בכלככליות רבה יותר מפאנלים פוטוולטאים. יש לעודד את הקמתם ולא לשים מקלות בלהבים!
הכנס השנתי המפואר ובמרשים של אילת-אילות לא הביא בשורה.
קדימה משרד הפנים – המיסים שלי מממנים אתכם ואני דורש תוצאות!