רשמיי מכנס אילת אילות 2011 – חלק שני

רוח רוח, עד לאן תלך לנוח. או משהו דומה. לא תלך לאילת בכל מקרה. אין חדש ממשרד הפנים לגבי מתווה להיתרי בניה עבור טורבינות קטנות וקהילתיות. ולמה שיהיה? חוסר מידע, חוסר אכפתיות והשלת אחריות מלווה אותנו בשנתיים שעברו מאז התעריף הירוק לטורבינות רוח קטנות. "למה הרשות לא התייעצה ועדכנה את משרד הפנים לפני שהוציאה את התעריפים?" , "למה לא ניתן לנו זמן להתכונן?", "עכשיו כל היזמים נושפים לנו בצואר ולא נותנים זמן להכין הנחיות מסודרות!". (כמעט) הכל נכון. עצוב באמת שבממשלתנו יד שמאל לא מדברת עם רגל ימין. אבל – מה בעצם חדש במדע?! בואו נהיה רציניים בבקשה. אוטוטו שנתיים לתעריף. שנתיים! כמה זמן צריך בשביל להחליט על מתווה כזה? יש לכם עבודות שנעשו בעולם. יש לכם גופים אחרים שהתחבטו עם שאלות דומות. לא צריך להמציא את הגלגל מחדש.
טורבינות רוח קטנות וקהילתיות הם מקורות חשמל מתחדש ונקי שאינן הורגות ציפורים, אינן פולטות גזי חממה, ועוזרות לעמוד ביעדי ייצור חשמל מתחדש בכלככליות רבה יותר מפאנלים פוטוולטאים. יש לעודד את הקמתם ולא לשים מקלות בלהבים!
הכנס השנתי המפואר ובמרשים של אילת-אילות לא הביא בשורה.
קדימה משרד הפנים – המיסים שלי מממנים אתכם ואני דורש תוצאות!

על אודות חנן

טיסנאי (חופשיים) שעשה הסבה תחביבית לטורבינות רוח קטנות אחרי הצבא (2001). בוגר הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון (2006), ומכון ויצמן (Msc אנרגיה סולארית וארוסולים 2010), עוסק ועסק בתחום אנרגיית הרוח (בונה טורבינות רוח מ-2001) , אנרגיה סולארית (PV ותרמית), אופניים חשמליים (עוסק בתחום מ-2005) ואנרגיות מתחדשות בכלל. נכון ל-2011 - עושה דוקטורט בטכניון, בנושא "מיקום אופטימאלי של טורבינות רוח באזור הררי".
פורסם בקטגוריה אוויר לנשימה, טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This blog is kept spam free by WP-SpamFree.