מים, מלנומה ועופות תעשייתיים

בחירת הכותרות תמיד משעשעת אותי. בין יום חמישי לששי העלתי 5 קילו. לא, אני לא על סטרואידים, אני פשוט טופלתי בטיפול כימו-אימונו-תרפי שגורם למים להתמוסס יותר בקלות בתאי הגוף השונים (אני לא באמת יודע יותר מההסבר הפשטני הזה אז אל תשאלו). טוב – בינתיים אני במגמת ירידה, אבל תהיתי כמה עלה אחוז המים בגופי מעל ה-70% המוכר לנו מ"עובדות הטרוויה" הידועות – אז הנה

Screenshot from 2012-11-14 09:40:08

תוך כדי שהייתי באשפוז בשיב"א, חבר שהינו טבעוני גם כן, הביא לי את הספר המצוין של ג'ונתן ספרן פויר "לאכול בעלי חיים". אם לא קראתם – אני מפציר בכם לרכוש/להשאיל ולקרוא. למעשה – אתעכב רק על חלק קטן עכשיו. את הסרט הזה ראיתם? אז הספר מגולל ומרחיב על הנגיעה של הסרט בקצה של העובדות העצובות של תעשיית המזון מבעלי חיים היום (שמתוכן תעשיית החלב – פרות/עיזים/u name it – גרועה עוד יותר מתעשיית הבשר מאותם בעלי חיים. אם אפשר להאמין לכך…). אבל מה שהייתי רוצה להזכיר פה, שמופיע בעמודים 136-150 לערך בספר, הוא הנושא הבריאותי דוקא. והכוונה לבריאות של מי שאוכל את בשר העוף במקרה הזה. ספרן פויר מתאר את תהליך השחיטה של העופות. תהליך שחוזר על עצמו גם בבשר פרה למשל (מה שמככב במרכז העלילה ההוליוודית פה). העופות מובלות דרך אמבטי מים חשמליים כשהן נתפסות ברגליהן במסוע חשמלי, ואז צוארן נחתך והדם ניקז והן מוכנסות לאמבטיית מים רותחים, נשלקות ונחתכות. נדלג על נושא המוות ההומני/לא הומני שפויר מרחיב עליו באופן מעולה, ורק נדגיש את הנקודה הבאה – בכל התהליך הזה העופות מחרבנים. מפחד, מאינסטינקט, או פשוט צואה שישבה במעי הגס משתחררת לתוך אמבטיית המים/צואה בה כל העופות שרויים. הדם ניקז, והשלב הבא הוא קירור. בשלב הזה כמובן ה"מרק הצואתי הזה" נספג בעוף. כמה אחוזים יפים. למעשה הממשל האמריקאי התיר ליצרן לקרוא לעד 8% מה"מרק הצואתי הזה" עוף. הציבור האמריקאי התרעם (התוצאה הייתה שמותר היום 11%… הרגולציה שם במיטה עם התעשייה אפילו יותר מבארץ). הרבה השתנה מאז האמריקאים כתבו לנשיא שלהם בהמוניהם ב-1958 בבקשם שיחתום על חקיקה בנושא הרג הומני של בקר. מה השתנה? גדלנו. גם בכמות וגם בתאבון. ואנחנו עדיין חושבים שמגיע לנו בשר זול. אז האמת שספרן פויר יגולל לכם (וכן – העיקר מהניסיון שלו בארה"ב תופס לישראל) היא ש-something has to give, ואם למישהו עדיין יש איזשהוא רעיון של אחו, פרה רועה ומישהו מתנובה מלטף אותה ואז מביא דלי וחולב – זה הזמן להתעורר. לא עם 7 מיליארד איש. לא עם קצב הגידול שלנו. לא עם התאבון שלנו.

אסיים (פוסט ארוך, מתנצל) בנושא אחר – אך שמחבר את הכל (איכשהוא). בסופ"ש לפני האחרון נחתי אצל חברי הטוב דרור צחורי באמירים. דרור בונה ביתו – 5*4.5 מטר קומה אחת + מטבחון חיצוני. דרור טבעוני כמובן (1. טבעוני). ואורח נוסף במקום היה אורי ערד – צפר (2. עופות) בן גילי/גילו של צחורי (33-45 ככה). אני ואורי איננו מסכימים על מקומם של טורבינות רוח בישראל. אבל מה שאנחנו כן מסכימים, והחצי העיקרי של הפוסט הזה התייחס אליו, הוא שאם היינו מקטינים את הכמות של הצריכה שלנו (וכן – קשה להתחמק מזה – הכל קשור גם לכמות האבסולוטית שלנו, מכיוון ששטח ישראל או שטח כדוה"א, תלוי באיזה zoom אתם, לא השתנה) אז רבות מהבעיות שאנחנו מתמודדים איתם היו נעלמות (3. תרבות הצריכה) בקיצור – מפלגת 10 וואט לשלטון! צחורי אתה מוזמן לרוץ מעל דפי אתר זה. רק תסיים את הבית קודם 🙂. אסיים עם התמונה הבאה של ביתו של צחורי הנבנה. השוואה בין צריכת האנרגיה והתזונה שלו לבין צריכת אנרגיה ותזונה של אדם אופיני בישראל עם תזונה בשרית תאלץ לחכות למייל הבא (בכל זאת – צריך להמשיך ולעסוק במיקום טורבינות רוח באזורים הרריים. או פשוט בלימוד OpenFOAM – עסק מעניין מעין כמותו). רק לשם השוואה – החץ הכחול מצביע על הבית שנבנה (4.5*5 מ"ר) – עצים מקומיים, אבנים מקומיות, מעט עבודות עפר ממוכנות והרבה עבודה שחורה (ע"י פועלים שאוכלים אוכל מקומי כמו אורי :)) והחץ האדום על המערכת חימום מים סולארית של צחורי (כ-2*1 מ"ר).

דרור בונה ביתו באמירים - זום

ואני רק רוצה להוסיף ולהזכיר, שמחלתי – סרטן העור, המלנומה, שהינו מהסוג שאינו קשור לחשיפה לשמש (כחצי מהמקרים) – קשורה ועוד איך לתרבות הצריכה המטורפת שלנו. אתם יכולים להסתכל על שני כתבות מהשבוע – בנושא זיהום אוויר וחומרים שמשתחררים בין השאר מתהליך שריפת הדלקים במכוניות ומייצור החשמל בשריפת הדלקים המאובנים (בנזו-א-פירן הוא חומר שעבדתי איתו בוויצמן אגב – עם יותר ממערך הגנה/הפרדה אחד ביני לבינו. חומר שאין לו תקן. כל זיהום – פיקוגרם למ"ק – הוא מסרטן), או הפלרת המים שלנו בפסולת מסוכנת של התעשייה הכימית החביבה שלנו שוחרת האדם.

על אודות חנן

טיסנאי (חופשיים) שעשה הסבה תחביבית לטורבינות רוח קטנות אחרי הצבא (2001). בוגר הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון (2006), ומכון ויצמן (Msc אנרגיה סולארית וארוסולים 2010), עוסק ועסק בתחום אנרגיית הרוח (בונה טורבינות רוח מ-2001) , אנרגיה סולארית (PV ותרמית), אופניים חשמליים (עוסק בתחום מ-2005) ואנרגיות מתחדשות בכלל. נכון ל-2011 - עושה דוקטורט בטכניון, בנושא "מיקום אופטימאלי של טורבינות רוח באזור הררי".
פורסם בקטגוריה OpenFOAM, אוויר לנשימה, טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל, מלנומה, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This blog is kept spam free by WP-SpamFree.