על וברוחו של חנן

על רוחו של חנן אלו ההספדים, לא הספקתי לתמלל את ההספד שכתבה יערה אבל אני רוצה להעלות את מה שאמרו ינון ואביב לכבוד מחר, אז הם יגיעו מיד אחרי פסקה זו. ברוחו של חנן אלו הם השלושה ימים שהסתיימו היום של קורס בניית טורבית רוח בשיטת היו פיגוט של מהנדסים ללא גבולות. חנן התחיל אותו, ואני החלטתי להצטרף במפתיע או לא. זה היה מעשיר, זה היה עם טעם של עוד, ולא רק כי לא סיימנו את הבנייה, בקושי סיימנו לגלף את הלהבים ולצקת את הרוטורים, אבל יש אחלה מנגנון זנב, סוף סוף הבנתי איך הוא עובד 🙂 רוחו של חנן הייתה שם.. להספדים:

————–

כולנו המומים ושותפים לצער העמוק של המשפחה, הקרובים והחברים.

הכרתי את חנן לראשונה כאשר למד לתואר הראשון בטכניון בפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל. הקשר בינינו נוצר מאחר וחנן התעניין בנושא האנרגיות המתחדשות ואני בין השאר עוסק כבר שנים רבות במחקר והוראה בתחום אנרגיית הרוח. הקשר הוביל לכך שחנן עשה בהנחייתי פרויקט מחקר הקשור לאווירודינמיקה של טורבינות רוח. עם הזמן הכרתי אותו כסטודנט מבריק ומצטיין, בעל יכולות חריגות ורבגוניות, חרוץ, יצירתי, בעל יזמה ומרץ בלתי רגילים. מעבר למצוינות האקדמית התפעלתי מהאכפתיות האנושית והחברתית שלו. היקף הפעילות של חנן היה מדהים, הרבה מעבר למקובל אצל סטודנט רגיל, פעילות שכללה השתתפות בפרויקטים שונים בטכניון ומחוצה לו. נהגתי לומר כי אם אני כסטודנט הייתי עושה את כל מה שעשה חנן, לא הייתי מצליח לסיים את לימודי התואר הראשון.

לקראת סיום לימודי התואר הראשון סיפר לי חנן על כוונתו להמשיך בהשתלמות לתואר שני במכון ויצמן בנושא אנרגיה סולרית. אמרתי לו כי אני מצטער על כך שאינו ממשיך בטכניון וכמובן כתבתי המלצה חמה לקבלתו ללימודי תואר שני שם. המשכתי לשמור על קשר עם חנן לאחר שעזב ושמחתי לשמוע על הצלחתו במכון. נוכחתי כי המודעות הסביבתית והחברתית שלו רק התגברה ופעילותו התרחבה גם מחוץ לגבולות ישראל וכללה הקמת טורבינת רוח בדרום אמריקה.

תמיד הזכרתי לחנן את תקוותי שישוב לטכניון ושמחתי מאד כאשר החליט לחזור ללימודי הדוקטורט בפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל. חנן הפך מיד לגורם מרכזי בפעילות שלנו. הוא הוכיח שוב את המצוינות המקצועית שלו, היכולת הרב תחומית המרשימה, היצירתיות, המקוריות, החריצות והמרץ הבלתי נדלים. חנן היה מעורב בעשייה ובתרומה הרבה מעבר למחקר הדוקטורט עצמו.

לצערנו העשייה של חנן נפסקה בצורה כה אכזרית. כבר אמרו לפני שלדאבוננו הטובים ביותר נלקחים מאתנו.

אני רואה מסביב את אנשי קהיליית אנרגית הרוח שאיני חושב שיש בה חבר שלא הכיר את חנן ופועלו. קשה יהיה למלא את החלל שהשאיר חנן. אני מרגיש שהשאיר לנו צוואה ועלינו לעשות כל מאמץ כדי לקדם את הנושא שכה האמין בו. אני מקווה שנצליח בכך ונמלא את המשימה שהחל ולא זכה להמשיך.

יהא זכרו ברוך!

אביב רוזן

————————-

חנן הצטרף למכון ב 2007, לאחר סיום לימודיו בטכניון. עקב משיכתו לנושא האנרגיה החלופית ומשיכתו להנדסה, הוא בחר, לאחר התלבטות רבה, לבצע מחקר משותף בין הקבוצה של פרופסור יעקב קרני, והקבוצה שלי.

חנן בלט בסקרנות טבעית, יכולות אנליטיות וחישוביות מאוד גבוהות, השקעה אינסופית במחקר, עצמאות, וחברות שעמדה מעל לכל. חנן בנה מערכת ניסויים למופת. פיתח כלים ושיטות והגיש תזה שזכתה להערכה רבה הן מהבוחנים שלו, והן מקולגות בחו"ל.
דבר נוסף שהיה חשוב מאוד לחנן, ושאותו מאוד הערכתי הייתה ההתמדה והמעורבות שלו בנושא אנרגיה חלופית, והרצון העז שלו להנחיל את הידע שלו לאוכלוסיות בארץ ובחו"ל. אוכלוסיות שיכולות ללמוד ולשפר את רמת ואיכות החיים שלהם. לעיתים רחוקות אנו פוגשים סטודנטים בעלי מודעות ומחויבות חברתית כל כך גבוהים כמו שהיו לחנן.

אהבתי את הלהט של חנן ואת המחויבות שלו לנושא, ומאוד הערכתי אותו על כך.

התשוקה של חנן לטורבינות רוח לייצור חשמל לקחה אותו ואת יערה לדרום אמריקה. לאורך התקופה עקבתי אחר הבלוג של חנן, והשתאיתי נוכח פעילותו והמחויבות שלו לנושא שהמשיכה גם בבחירת הנושא לעבודת הדוקטורט בטכניון.

למרות הריחוק הגיאוגרפי, הייתה לחנן נוכחות וקשר טוב מאוד עם כל חברי הקבוצה. בשיחות הבודדות שקיימנו, התרשמתי מהשמחה שלו שהוא מצא נושא שמשלב מדע ותחומי עניין אחרים שלו.

הידיעה על המחלה של חנן הכתה אותנו בשוק וריחפה כעננה שחורה בקבוצה.
כואב הלב להיות פה היום, על כל החברים והמשפחה, וללוות את חנן בדרכו האחרונה.

חנן, אהבתי לעבוד אתך. היה לי הכבוד והעונג להכיר אדם מיוחד שלימד אותי דברים רבים ונתן דוגמא בענווה שלו ובמחויבות שלו לדברים שאהב ובהם האמין.

יהי זכרו ברוך.

ינון רודיך

פורסם בקטגוריה ללא שיוך, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת על על וברוחו של חנן

  1. מאת עומר ספיר‏:

    מכתב פרידה מחנן
    הכרתי את חנן במהלך קורס הקיץ EDC בשנת 2011. הוא הצטרף לאנשי COMET שהדריכו אותנו בבניית טורבינת רוח. לא כל כך הבנתי איך הוא קשור.
    פגשתי אותו בסוף הקיץ בהשקה של הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות. הוא היה היו"ר של הקואופרטיב והוא הציג פלקט ענק עם נתונים על רוח ועל טורבינות ואיך אפשר לעשות את זה. בכלל, רוב מה שאני יודע על טורבינות רוח, אני יודע ממנו. בגלגול שלו שאני הכרתי, הוא חי רוח, נשם רוח, תמיד חשב על זה.
    ביקשתי ממני באותו השקה, על הגג של בניין מעריב בתל אביב, להצטרף אלינו למהנדסים ללא גבולות בטכניון ולפתוח שם קבוצת רוח. הוא הסכים מיד. אז גם הבנתי שהוא למד בטכניון ועדיין לומד שם דוקטורט.
    בפתיחת השנה קיימנו אירוע לגיוס מתנדבים חדשים. חנן הכין מצגת ענקית, מפורטת, מצחיקה, חכמה וסחף כ-30 איש להגיע למפגש הראשון של הקבוצה. התחלקנו להמון קבוצות. חלק שרדו, חלק לא.
    במהלך השנה עבדתי עם חנן קרוב מאוד. ניהלנו יחד את קבוצת רוח. בהתחלה הוא נתן את הטון, לאט לאט הוא התרחק וביקש ממני לעשות יותר ויותר דברים.
    עשינו הרבה דברים, בהנחיית חנן: הזמנו אננומטרים (מכשירים לבדיקת עוצמת וכיוון הרוח), בדקנו אותם, הקמנו מדי רוח. בנוסף, התחלנו לבנות טורבינת רוח חדשה. עשינו תחזוקה לטורבינה הקיימת. בדקנו גגות בטכניון ומיקומים נוספים להקמת טורבינה (עוספיא, אונ' חיפה).
    במהלך הקיץ של 2012, ישבנו כמה פעמים ותכננו את השנה הבאה. באותן פגישות הוא סיפר לי שהוא חולה. מאוד דאגתי אבל הוא נשמע ממש אופטימי. כאילו רק עושים כמה בדיקות והוא מחלים. היום אני מאמין שהיה לו חשוב לתכנן הכל מראש. הכל מקבל משמעות אחרת. השאיר לי (לנו) מפת דרכים – תוכנית. אני מצטער שלא ידעתי כמה חמור היה המצב שלו. כועס שלא בדקתי יותר ולא הייתי שם יותר לצידו.
    בתחילת סמסטר חורף 2012-2013, חנן העביר לנו סדרת הרצאות. החל מההרצאה השנייה, הוא כבר נראה לא טוב – חיוור, איבד שיער, יד שמאל שלו הייתה משותקת. הוא המשיך כאילו כלום. סיפר לנו בהתלהבות, הדריך אותנו, לימד אותנו, נתן שיעורי בית. כאילו סתם יש לו שפעת.
    אני זוכר שגם פגשתי אותו בפגישת פעילים של התנועה הירוקה. הוא נראה עירני ושמח כמו תמיד.
    שבועיים לפני שהוא נפטר, הוא עוד כתב לי אימייל עם כל מיני מטלות – להזמין דברים, לדבר עם נועם, לעשות תחזוקה לטורבינה.
    לא שמעתי ממנו במשך שבוע וצלצלתי אליו. אישתו ענתה. היא סיפרה לי בקול חנוק שמצבו לא טוב והוא מאושפז. רציתי ללכת לבקר אותו, אבל הייתי בחיפה. ועדיין הייתי משוכנע שהוא ייצא מזה.
    חנן נפטר יומיים לפני 2013. יום אחד לפני שחגג 35 שנה.
    ההלוויה הייתה ענקית – מאות אנשים הגיעו. כולם היו בהלם. גם אלה שהכירו אותו מקרוב, לא עיכלו את האובדן. בלוויה ואחריה הבנתי כמה אנרגיות היו לחנן. הוא אמנם חי מעט שנים, אך עשה הרבה מאוד באותן שנים – ייסד את גרינפיס ישראל, את הקואופרטיב, בנה טיסנים, בנה שלוש (לפחות) טורבינות רוח, חבר בועידות התקינה לאנרגית רוח וכמובן תואר ראשון בטכניון, שני במכון וייצמן ודוקטורט (חלקי) גם כן בטכניון. בנוסף לכל זה, הוא מצא זמן להתנדב אצלנו במהנדסים ללא גבולות, וגם הירצה בפניי הסניפים האחרים. ככה סתם. איש אחד שעשה המון. הוא ייחסר לי מאוד. תמיד שמח, תמיד מחייך, תמיד אופטימי.
    יהי זכרו ברוך
    ת.נ.צ.ב.ה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This blog is kept spam free by WP-SpamFree.