כנס האנרגיה המתחדשת אילת-אילות 2009

קודם כל – ברכותי לנועם אילן על כנס מרשים ומלא עד אפס מקום בישראלים, אירופאים אמריקאים ושאר שוחרי אנרגיה נקייה שבאו, דיברו והקשיבו, ושידרו אלומה רחבה של אופטימיות סולארית מאילת שאני מקווה שתשטוף את כל ישראל.
זו לא הפעם הראשונה שאני משתתף בכנס ישראלי בנושא אנרגיות מתחדשות. גם בשדה בוקר 2005, ובכפר במכביה 2006, נאמרו דברים. אבל הפעם אני חושב שהיה משהו שונה. לא היה אחד שהשתתף בכנס הזה שלא הבין שאנרגיה סולארית הולכת להיות חלק חשוב ומרכזי ממקורות האנרגיה לחשמל (ותחבורה חשמלית בהמשך) בישראל. השאלה הגדולה – מה התוואי הנכון להגשים זאת. הנה וידאו שצילמתי בתערוכה, וערכתי עם כמה הערות רלוונטיות (מה שנכנס). למטה סיכומים מההרצאות והפורומים השונים.

פוטוולטאי בארץ –

מאז שפורסמו התקנות של הרשות לשרותים ציבוריים חשמל (מעכשיו – הרשות) שקבעו תעריף של 2.01 ש"ח לקוט"ש פוטוולטאי (PV) עבור תחנות קטנות (מתחת ל-50 קילוואט עסקי, ועד 4 קילוואט עבור התקנה ביתית ללא תשלום מס, או עד 15 קילוואט עם תשלום מס) ביוני האחרון, הותקנו כ-750 קילוואט של מערכות, וקמו יותר מ-30 חברות התקנה בארץ, לעומת ה-5 שהיו קימות קודם לכן. הרשות ציפתה ליותר, וציפתה בין השאר לשותפויות שיקומו בין חברות התקנה ומקורות מימון, שיאפשרו לאזרחים לקבל הלוואה בתנאים מועדפים עבור ההתקנה. זה לא קרה, ו-40 התקנות שיחדיו מגיעות ל-750 קילוואט מומנו רובם מכספם הפרטי של החברות והאזרחים הפרטיים. התקרה של התעריף היא כ-50 מגאוואט, אז הדרך עוד ארוכה. מה עוד הפריע, מה בעצם מנע מהשותפויות האלה לקום? הניתוק בין התעריף היפה (אם כי יש שיאמרו נמוך מדי) לבין הבירוקרטיה של ההתקנה – מאז שיצא התעריף נלחמים המתקינים מול הראשויות השונות לאפשר התקנות, ושלא יווצר מצב אבסורדי בו הרשות המקומית לוקחת מס התקנה הנוגס בתעריף…

Utility scale solar in Israel – בפאנל שיום השני, שעסק בדרכים להקמת תחנות סולאריות בקנה מידה גדול (utulity scale) בארץ, ציטטתי את ערן פולק ממשרד התשתיות אומר "תכריחו אותנו להצליח". הגישה הזו גם בקעה מפיו של משה שטרית מהרשות, כשדיבר ביום האחרון על התעריך החדש לטורבינות רוח קטנות. למה הוא מתכוון?
כשאנחנו חושבים על הפקידים של ממשלתנו, יושבים להם ומקבלים החלטות, קל לקבל את הרושם שיש כאן ניתוק. אבל ערן אומר לנו – דוקא אין. את ההחלטות שלו הוא מקבל לפי הוראות השר האחראי על המשרד, והוא מושפע ועוד איך מפניות הציבור. כשפקיד בכיר אומר "תכריחו אותנו להצליח", אני מבין שיש ברכה בעמלנו. אני מבקש מאנשים כבר זמן רב לשלוח מילים למשרד התחבורה לגבי תקינה של אופניים חשמליים, ולא תאמינו כמה זה עזר. בימים אלו מסימים במשרד התחבורה לדון בנושא, ותצא בקרוב בשורה בענין. זה לא היה קורה בלי העצומה והפניות של רבים ממכם אל המשרד. כך גם, בכל הרמות כמובן, בנושא האנרגיות המתחדשות והחלטות ממשלה. קבלת החלטה על תעריף מושפעת מאוד מהדיאלוג בין המשרד לבעלי ענין – אנשי עסקים בתחום, ואזרחים מהשורה, כמו גם מהשר האחראי, שהוא בתורו מושפע כמובן מהציבור.
אם אתם מחפשים רעיונות איל עוד להשפיע – אופנן רשם לנו כמה עצות בתחום אחר.

A solar grand plan / Ken Zweibel

לאחר שפואד ירד מהבמה, מספר לנו על התכנית הישראלית ל-10% חשמל מתחדש עד 2020, התחלף הפאנל באנשי חזון נוספים, שרואים אף יותר רחוק. דר' קן זוויבל, מומחה ל-thin film PV, ושם דבר במדיניות אנרגיה מתחדשת, תיאר את המקום של רכבים חשמליים מוטענים ע"י תאים פוטוולטאים (או אנרגיה מתחדשת כלשהיא) בהחלפת הבנזין והסולר המזהמים. תכנית זו תאפשר עצמאות אנרגטית אמיתית לארה"ב (עבורה נכתבה התכנית הנ"ל). דר' זוויבל שיחק עם מספרים, והראה שהבטריה היא עקב האכילס עליה צריך לעבוד על מנת להפוך את החזון למציאות. הוא הזכיר את הפרויקט הישראלי הידוע של שי אגסי כאחד מהאפשרויות להגשים זאת. היום, לפי דר' זוויבל, לוקח 7 שנים להחזיר את עלות המצברים ברכב חשמלי, ואח"כ הרכב מרוויח כסף בהשוואה למקבילו הבנזיני.
דר' זוויבל גם נתן פרספקטיבה חשובה על נושא השטח שתופסת תחנה סולארית לעומת מקבילתה הפחמית (נושא שעלה רבות בכנס), או ההידרו אלקטרית. אם תקחו את כל השטח שהוצף בארה"ב, על מנת לספק 7% מצריכת החשמל ע"י תחנות פוטוולטאיות, ותכסו אותו בפאנלים פוטוולטאים בנצילות 15% (אופיני היום), תוכלו לספק את כל החשמל של ארה"ב! מדובר בכ-1% משטח ארה"ב בלבד. לעומת זאת, אם נחשיב בשטח התחנה הפחמית את השטח הדרוש בשביל המכרות הפתוחות (open pit mines), מדובר בשטח דומה לתחנה פוטוולטאית בהספק זהה.

תעריפים לטורבינות קטנות –

לנושא זה יש לי נגיעה ישירה, מכיוון שאני ביקרתי ברשות לפני זמן מה ונפגשתי עם משה שטרית, לגבי נושא זה בדיוק. התעריף שנתנו (יהיה סופי רק במרץ, ויתכנו שינויים) הוא יפה מאוד: 1.60 ש"ח לקוט"ש עבור טורבינה ביתית (עד 4 קילוואט או 18,000 ש"ח רווח מייצור חשמל בשנה) ו-1.25 ש"ח לקוט"ש עבור טורבינות גדולות יותר, עד 50 קילוואט (מה שהוא למעשה עדיין בקטגוריה של טורבינות רוח קטנות). התעריף יפה, אך כמו בתעריפים לפוטוולטאי חסרה בו ראיה רחבה, ולכן תעריף זה לבד לא יספיק כדי לעורר את השוק.
מדובר בשני נושאים מרכזיים:

  1. אישורי בנייה וייעוד קרקע –
    כדי להרים מתקן לייצור חשמל נקי, ובטח אם מדובר בטורבינת רוח העומדת על תורן גבוה, יש צורך באישור בניה מהרשות המקומית. על מנת שהתעריף הזה יהיה רציני, צריך לכל הפחות להוביל מהלך ארצי, ולהקים גוף שילווה ויכוון כל יוזמה מהרצון של האזרח/חברה ועד ההקמה. ילווה מול הרשויות ויעזור עם כל האישורים הדרושים. הבירוקרטיה הרגה עד עכשיו חוות רוח הרבה יותר כלכליות – אם לא יעשה כלום, היא גם תהרוג את היוזמות הבאות. למעשה, צריך, במסגרת תוכנית אנרגיה לאומית, לשנות ייעוד קרקעות, ולהגדיר את האזורים עם משאבי הרוח והשמש העיקריים בארץ לאזורים המיועדים לטורבינות רוח או חוות סולאריות ובכך לסלול את הדרך ליזמים.
  2. מדידות רוח –
    אין מפת רוח מסודרת, אמינה ומפורטת של ישראל. יש את מפת אזור הדרום, שגם עליה ישנם הרבה טענות שכן היא התבססה הרובה על מדידות שלא נעשו בגובה המתאים, ולא נעשו בשני גבהים כך שגם אין את גרדיאנט שכבת הגבול שקריטי כשרוצים להשליך מדידה מגובה 10 מטר לגובה 25 למשל.
    ללא מפת רוח בסיסית, אין למתקין הפוטנציאלי את הכלי הבסיסי כדי להעריך אם החלקה שלו מתאימה לנניצול אנרגית רוח.

שני נושאים אלה גדולים יותר מהרשות, וצריכים לבוא ממשרד התשתיות והאוצר. התעריף יפה אך לא מספיק.
הראיה שלי אגב, היא שלא צריך להפלות בין טכנולוגיות. למה התעריף ל-PV שונה מהתעריף לרוח? המטרה היא חשמל נקי, והתקנה טובה. אנו לא רוצים לעודד טורבינות רוח איפה שאין רוח, ופאנלי PV שיושבים בצל הבנין. לכן, התעריף הוא עבור האנרגיה המיוצרת, ולא מענק להתקנת הטורבינה/מתקן PV. אבל ברגע שנקבע התעריף, והטכנולוגיות הן כולן נקיות ומתחדשות – למה להפלות בין קוט"ש נקי לקוט"ש נקי? אם כבר להפלות, אז בעד טכנולוגיה ישראלית. וכאן – האבסורד הוא שהתעריפים למתקנים סולריים גדולים (50 קילו עד 5 מגאווט) דווקא מפלים נגד הסולרי תרמי הישראלי, ובעד יבוא של PV סיני…

לסיום סיירנו ב-Aora, מתקן ראשון מסחרי של טורבינת גז מופעלת ע"י שמש מרוכזת, הישר ממכון ויצמן והמגדל הסולארי (אני חוקר במכון בנושא שקשור לכך). העיצוב של המגדל יפה מאוד, והוא עוד דוגמא לשינוי שאדם אחד יכול לעשות. מסתבר, שרצו לשים את הטורבינה והקולט על מגדל מסבך רגיל, מאלה שצבועים האדום ולבן לסרוגין. אחד מחברי הקיבוץ שמע על כך, והזדרז לחדרו, שם תוך 3 דקות סרטט איזה סקיצה ורץ איתה חזרה למשרד ההנדסה. כמובן שהסרטוט שופר, אך על בסיסו ובהכוונתו האדריכל חיים דותן תכנן משהו יפה בהרבה.

על אודות חנן

טיסנאי (חופשיים) שעשה הסבה תחביבית לטורבינות רוח קטנות אחרי הצבא (2001). בוגר הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון (2006), ומכון ויצמן (Msc אנרגיה סולארית וארוסולים 2010), עוסק ועסק בתחום אנרגיית הרוח (בונה טורבינות רוח מ-2001) , אנרגיה סולארית (PV ותרמית), אופניים חשמליים (עוסק בתחום מ-2005) ואנרגיות מתחדשות בכלל. נכון ל-2011 - עושה דוקטורט בטכניון, בנושא "מיקום אופטימאלי של טורבינות רוח באזור הררי".
פורסם בקטגוריה אוויר לנשימה, טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל, סרטים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות על כנס האנרגיה המתחדשת אילת-אילות 2009

  1. מאת שבי‏:

    כל הכבוד על היוזמה!

  2. פינגבאק: תגידו כן לKen» חנן נסע ירוק

  3. מאת עופר בן טובים‏:

    תודה על אזכור השרטוט שלי, מה שיפה זה שהאדריכל לא ראה את השרטוט אבל היזם אמר לו לעשות משהו יפה. אכן אידיאל היופי כנראה די אוניברסאלי.

  4. פינגבאק: חנן נסע ירוק » פרפטולם מובילה בות"ל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This blog is kept spam free by WP-SpamFree.