יום שבת אצל נועם דותן בצפרירים

נועם מעביר קורס בניית טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל, לפי המודל של Hugh Piggot שאני המלצתי לו עליו כשהכרנו.
שיטות הבניה של Hugh מוכחות, והטורבינות שלו עובדות בכל העולם. אבל תמיד יש דרכים טובות יותר, או קלות יותר לעשות משהו. נועם כבר הוסיף כמה שיפורים משלו בבסיס הטורבינה – הברזלים שמחזיקים את הזנב והגנרטור, ומחברים בינם לבין המגדל. בלהבים, נועם עבר לאחרונה לייצור להבים מצינורות PVC גדולים. בוידאו תראו את הטורבינה של נועם, לפי התכנון של Hugh אך עם להבי PVC.

אני לא אוהב PVC. לא אחד מהחומרים היותר ידידותיים לאדם ולסביבה. את הכתבה הזאת אני ממליץ לא לקרוא לפני השינה למשל. היא מספרת על מפעל PVC בישראל שנסגר זה מכבר. PVC הוא פשוט לא פלסטיק ככל הפלסטיקים. הוא בטח לא לבד, אך בתור חומר כה רעיל לייצור ולשימוש הוא הכי נפוץ שיש. מכרטיסי אשראי עד צינורות ביוב ופרקטים, בכולם אחוז מסוים או 100% PVC. אפשר להבין את המתכננים. מדובר בחומר עם תכונות מכניות טובות, ומאוד קל לעבד אותו (לחתוך, לשייף). הבעיה הקטנה היא שהמונומר ממנו הוא עשוי, הוניל כלוריד (VC) הוא חומר מסרטן ידוע, ומכיון שתהליך הפילמור אף פעם לא מלא, תמיד ישארו מונומרים רעילים בתוכו. זה מה שנקרא “טעם של פלסטיק” (או ריח של פלסטיק, אפרופו ריח של מכונית חדשה וכדומה). אך להבדיל אלפי הבדלות מהריח של המכונית החדשה, או הבגד מהבד הסינטטי החדש שיוצאים מהאף כמו שהם נכנסים, או טעם הלואי של בקבוק הפלסטיק (PET) שיוצא כמו שהוא נכנס, הוניל כלוריד ישאר ברקמות השומניות ויגרום לסרטן. למה לכרוך דבר יפה כמו טורבינת רוח במשהו כה הרסני כמו PVC?

אם הצינור נזרק לפח – אני מסכים שיש פה שימוש חוזר מצוין. אך לייצר להבים מצינור PVC חדש זה משהו שאני לא יעשה אף פעם. וכך כמובן אם כל חומר שאגלה כמסרטן וממית.

אז ביום שבת עשינו להב מעץ. העץ – אורן קרוליינה, משאב מתחדש, מגודל ביערות המיועדים לכך. הנה שלבי העבודה (הרבה יותר מפורט באתר של יו כמובן).

העץ הגולמי, ישירות מהאתר.

נועם חותך את הצורה הכללית – מבט העל של הלהב. טרפזי, עם מגרעת של 120 מעלות בשורש לחיבור 3 להבים יחדיו.

יצירת הפיתול. כל העץ שנעלם בין התמונה הזאת לקודמת, אחראי על הפיתול של הלהב. את הורדת העץ עשינו עם מקצוע חשמלי של bosch, מקצוע ידני, ןכלי האהוב על נועם – הדיסק החשמלי הידני. מדובר בפיתול טרפזי, זהו החלק של הלהב שפונה אל הרוח.

זה אני מנקה את המקצוע הידני תוך כדי עבודה. אני עדיין מרגיש את השרירים בידיים…

נועם מביט אל הלהב בסיפוק. אחרי יום של עבודה, הלהב מקבל צורה של פרופיל אווירודינמי אמיתי (NACA 4415), כשהשורש עדיין מלבני, כמו קורת העץ המקורית.

והנה, כך נראת הטורבינה של נועם עם להבי ה-PVC מבעד לעדשת ה-iphone שלי. זמן הצילום ועיבוד התמונה האיטי של ה-iphone, תוך כדי שהלהב מסתובב מהר ברוח העזה של השבת האחרונה, יצר תמונת ראי עקומה ומגניבה.

About חנן

טיסנאי (חופשיים) שעשה הסבה תחביבית לטורבינות רוח קטנות אחרי הצבא (2001). בוגר הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון (2006), ומכון ויצמן (Msc אנרגיה סולארית וארוסולים 2010), עוסק ועסק בתחום אנרגיית הרוח (בונה טורבינות רוח מ-2001) , אנרגיה סולארית (PV ותרמית), אופניים חשמליים (עוסק בתחום מ-2005) ואנרגיות מתחדשות בכלל. נכון ל-2011 - עושה דוקטורט בטכניון, בנושא "מיקום אופטימאלי של טורבינות רוח באזור הררי".
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

One Response to יום שבת אצל נועם דותן בצפרירים

  1. ראובן says:

    עם מקצוע ידני??? חולי רוח…

Leave a Reply

Your email address will not be published.